מאת: עו”ד עופר רחמני ועו”ד אהוד ירצון  

המדובר בהצלחה בערעור על פסק דין של השופטת נאווה גדיש, המאשרת עוול של ממש: צוואה  שמנשלת לחלוטין בת יחידה, ללא ביסוס של ממש ובניגוד לראיית זהב, מתיק אחר בפני אותה  השופטת, נאווה גדיש .  

כיצד הצלחנו לבטל צוואה של נפטר קשיש (מעל 80), במסגרת ערעור. הצוואה נעשתה בלווי משפטי  צמוד שיזמה שכנה, “פרגית” בת 60 של קשיש בן מעל ,80 החי לבדו בישראל, טרף קל… הצוואה  לטובת השכנה “עברה” את מבחן השופטת נאווה גדיש, שקבעה כי אכן מדובר בבת זוג, כאשר  חקירות העדים הראו אחרת לחלוטין: השתלטות חמדנית ובידוד של הקשיש, על מנת ליטול את כל  רכושו.  

השופטת נתנה פסק דין שטחי, לא מקצועי, המתעלם מעדויות מפתח ומחורים בגרסת השכנה  החמדנית. פס”ד מקפח לחלוטין את הבת היחידה של הקשיש , תושבת חוץ, לטובת השכנה שבודדה  אותו והשתלטה עליו, מתוך חמדנות. הפס”ד אינו מתמודד, כראוי, עם סוגיות כבדות משקל שהבאנו.  

כך, ראיית זהב מתיק אחר, שהוסתרה במזיד, פרוטוקול מה תיק האחר, בו המוריש סותר את לשון  הצוואה שנתן, סייעה להבין, כי המוריש לא הבין את תוכן הצוואה “שלו”, על מה חתם, או שאולץ  לחתום על ידי השכנה החמדנית, שבודדה אותו מחברים, ממשפחתו, מבתו, ונטלה ממנו את כל  רכושו, כולל דירה יקרה.  

רק הפתעות בחקירתה הנגדית של השכנה החמדנית, כולל דרישה מפתיעה לפרטים אישיים, כולל  הנייד, במהלך חקירתה בבית המשפט, ודרישה לתיעוד רלוונטי בעניין “זוגיות”, תיעוד בנאלי שלא  היה בידי השכנה, הפיל את גרסתה. פרטי מידע שאינם תואמים את סיפור “הזוגיות” שהמציאה,  נבירה אצל הגרוש של השכנה, עם סריקה סיזיפית אחר מידע במדינת החוץ, כל אלה הביאו לביטול  הצוואה, בערכאת הערעור, כאשר השכנה עצמה מסכימה לבטל את הצוואה בה זכתה…  

הסיפור העובדתי הוא במשפחה גרעינית בת שני הורים ושני ילדים (בן ובת) שאומצו, על ידי ההורים  חשוכי הילדים.  

ההורים ילידי מדינה זרה, בה גדלו ובגרו (נקרא לה “קנדה”), ואשר עלו לישראל, רק בשנות בגרותם. כל  מהות ההורים )דומיסיל( קנדית ולא ישראלית, כך גם שפתם.  

בישראל חיו וחיים מעט מאוד בני משפחה , מדרגה שניה, כאשר משפחת האב, כולל אחיו היחיד – רופא,  גרים ב”קנדה”.  

ההורים אימצו, כאמור, שני ילדים, עמם חיו בישראל מספר שנים.  

לאחר הסתבכות כלכלית של האב, עזבה המשפחה את ישראל, בן לילה, חזרה לקנדה.  

לאחר מספר שנים, בהן הושגו הסדרי נושים, עם נושים רבים, ע”י עו”ד האב בישראל, חזרה המשפחה  לישראל, למעט הבת הבכורה, שבחרה להשאר ב”קנדה “. הבת כבר חשה “קנדית”, שפתה הראשונה  היא זרה וכל הסביבה החברתית שלה – גם היא מ”קנדה “.  

הבן חזר ארצה עם הוריו. בהמשך, הסתבך בהתנהגויות כפייתיות ובהתמכרויות קשות, ונפטר בנסיבות  טראגיות ביותר. האם, שהושפעה נפשית קשה מאוד מן המקרה, חלתה מאוד ונטתה למות.  

בשלב זה נכנסת לתמונה ה שכנה החמדנית, שגרה בסמוך, ורואה לפניה קשיש בודד. השכנה מחזקת את  הקשר עם אב (על אף שהיא כבת 60 והוא כבן 80), שאשתו חולה על ערש דווי. 

עם מותה של האם, ממתין האב לבתו היחידה שתבוא מ”קנדה ” – רק כדי שתוכל להשתתף בלוויית אמה .  

הבת, שנהגה לבוא לישראל, פעמיים בכל שנה, ממשיכה לבקר את אביה האלמן הבודד, לשהות עמו  בדירה. אולם, השכנה , בתכנון, מיצרה מאוד את צעדי הבת וממש דוחקת אותה מחיי האב. בד בבד,  השכנה מחזקת את שליטתה באב, מבודדת אותו מבני משפחה רחוקים בישראל ומחבריו הקרובים ועורך  דינו הצמוד, בטענה ל”זוגיות”, כביכול.  

מצבו הרפואי מחמיר והקשר של הבת עמו הופך קשה יותר: השכנה שולטת עליו, על קשר המיילים עם  הבת (שנחזה להיות פרי עטה של השכנה, באנגלית עילגת) וגם קשר טלפוני לא ניתן לקיים .  

לכן, הקשר עם הבת ה לך ודעך ובשנותיו האחרונות האב היה נתון לחסדי השכנה ומבודד מבתו,  שב”קנדה”, מבני המשפחה הרחוקים שבישראל, מחבריו ב”קנדה “, מחברתו הקרובה מאוד ב”קנדה ”  ומכל קשר חברתי, ל הוציא חבריה למשחקי השחמט של השכנה.  

לאב ולאם המנוחה צוואה ישנה , הדדית משנת ,1998 המעניקה את כל רכושם, לאחר מותם, לבת.  

לאחר שהשכנה מתקדמת בבידוד הקשיש, ה וא חותם על צוואה משנת ,2015 בה הוא מוריש לשכנה את  כ – 1,000,000 ש”ח מכל רכושו הנזיל (כולל חשבונות בנק וחובות אחיו לו, שקרובים לסכום זה) אך  הדירה נותרת לבתו היחידה, עם זכות מדור מוגבלת לשכנה, לאחר מותו. בצוואת 2015 מזהה עורך דינו,  אותו פגש, השפעה בלתי הוגנת ברורה וגם הערות בכתב יד לטובת השכנה, שהקשיש ביקש להכניס  לצוואה .  

אולם, השכנה לא מס תפקת בשלל ע”פ צוואת 2015 ודואגת כי ה קשיש יחתום על צוואה נוספת, ב ,2016  בה מושלם הנישול והבת יורשת רק שקל 1 בלבד … השכנה זכאית לכל רכוש האב, כולל דירה ביישוב  יוקרתי.  

כל העת הבת מנסה , לשווא, ליצור קשר עם אביה, בטלפון ובמייל, אך עד מותו בשנת ,2018 השכנה  מונעת קשר כזה. גם למיילים של הבת לאביה, עונה אדם אחר (כנראה השכנה).  

בין לבין, השכנה אינה מסתפקת בצוואות ומגיעה עם הקשיש לבית המשפט, בפני כב’ השופטת נאווה  גדיש, כדי לאשר “הסכם ממון”. פעמיים לא צולח הדבר (הקשיש מגן על הבית שיוריש לבת) ובפעם  השלישית, חודשים ספורים לאחר שלכאורה נישל את הבת, ב צוואת ,2016 הוא מגיע עם השכנה בפני  כבוד השופטת נאווה גדיש ואומר לה, ביחד עם השכנה , דברים הסותרים את הצוואה שחתם, מספר  חודשים קודם:  

“אנחנו מבקשים להוסיף, כי במידה והמבקש יילך לעולמו פני המבקשת, במקרה שעדיין מתגורר[ת]  בדירת המבקש, תוכל המבקשת להמשיך להתגורר בדירה למשך 5 שנים ממועד הפטירה. אין  באמור, כדי לפגוע בזכות היורשים להעביר את הנכס על שמם”  

כלומר, המנוח מגיע, במסגרת הכלל family one judge one, אל כבוד הש’ גדיש ואומר אל רצונו האחרון,  כי הדירה תשאר לבתו.  

לאחר מותו הוא נקבר בחפזון על ידי השכנה ואחיו, אשר ‘מפברקים’ שליחת מייל הזמנה לבת למות  אביה, אך קוברים אותו, תוך יום, מה שאינו מאפשר לבת לדעת בזמן על מותו ולהגיע ללוויה .  

השכנה גם “מוחלת” לאח הרופא, על חובו של כמעט מיליון ,₪ ללא כל סמכות.  

הפרוטוקול שבפני כב’ השופטת נאווה גדיש, בסוף ,2016 עם רצונו האחרון של המנוח, בפני כב’ הש’  גדיש מוסתר מן הבת ומייצגיה, על ידי השכנה, וגם השופטת גדיש אינה מגלה פרט כה מהותי זה לב”כ  הבת בתחילת הליך התנגדות לצוואה שבפניה (2019 ואילך), אלא, רק במהלך ההוכחות, כבוד  השופטת מספרת, לפתע, כי המנוח )חולה סרטן וממש לפני מותו( אכן היה אצלה ואמר את הדברים  המנוגדים לצוואתו. 

משמע, האב מייעד את הדירה, בקולו ובפני שופטת בית המשפט לענייני משפחה, ליורשים (לבתו) בניגוד  לצוואה.  

גם עמוד הפרוטוקול הספציפי, עם התוכן הכה דרמאטי, הוסתר מן הבת ובאי כוחה (להבנתנו, מדובר  במעשה פלילי).  

נוהלו דיוני הוכחות, שם הוכיחו המייצגים חוסר אמינות מוחלט של חברי והעדים של השכנה, ממועדון  השחמט, ששיקרו לגבי מידת ההיכרות עם המנוח (אחד אף טען שהיה חברו הקרוב כל חייו – שקר גס).  גם אחיו של המנוח, הרופא, העיד לטובת השכנה, ומנגד היא מחלה השכנה לאח האמיד על חוב כספי  עצום למנוח (מכוח מה, עולה השאלה)…  

הובאו מובאות, שלא נסתרו, כי האח הוא, לכאורה, עבריין צווארון לבן שנמלט מ”קנדה “, לאחר הונאת  רשויות במיליונים. גם הובאה אמירת הגרוש של השכנה, כי לא היתה לה כל זוגיות עם הקשיש, שחלה  בסרטן והיה מבוגר ממנה בעשרים שנה… לא זוגיות, כי אם “רגל בדלת”. הוכחה תוכנית בידודו  והשתלטות על המוריש הערירי, תוך פגיעה נפשית וכלכלית קשה מאוד בבת הערירית.  

על אף המסכת הפושעת הזו, ניתן פסק דין של כבוד השופטת נאווה גדיש, המאשר את הצוואה לטובת  השכנה , מנשל את הבת לחלוטין, מאשש את תיאוריית השכנה על “זוגיות” כביכול, בלא שיש ראיה אחת  להציג, על אירוע זוגי, קשר זוגי, ארוחה משפחתית וכד’.  

יש מול בית המשפט רק קשיש גלמוד, שבודד במתכוון ובמזיד מכל חייו, בתו, קרוביו וחבריו, ו”חובר”,  בלא הסכמתו המלאה, לשכנה ולחבורת השחמט שלה , כדי לגזול את רכושו. הרי עורך דינו הצמוד, מזה  עשרות שנים מאשר, כי היתה על האב המנוח השפעה בלתי הוגנת שיטתית, מצד השכנה , כעולה מן  ההערות בכתב על צוואת 2015 ומן האמירות על לחץ צום עליו מצד השכנה, לנשל את הבת, בצוואת   .206 

פסק הדין של כב’ השופטת גדיש אישר את נישול הבת על ידי השכנה.  

לכל הכשלים אין כל זכר בפסק הדין של כבוד השופטת גדיש, כולל לא לרצונו האחרון בפניה, על אף  שמדובר בפרט דרמטי, השולל את תוכן הצוואה, בקולו הוא ובפני השופטת גדיש . השופטת אישרה ,  משום מה, את הצוואה של 2016 עליה חתם, לפי פסק דינה התמוה – מרצון חופשי, כאמור, זמן קצר  לאחר ששלל את האמור בצוואה, בפני אותה ה שופטת.  

הש’ גדיש גם פסקה הוצאות חריגות בסכום של כ – 75,000 ,₪ כנגד הבת הבודדה ב”קנדה “, ביודעה מן  הראיות, כי הבת, המתפרנסת בקושי רב מאומנות ב”קנדה “, נסמכה על עזרת אביה וכי אין לה כסף, כלל.  בכך, יצרה השופטת חומת נתק בין הבת לבין מייצגיה, מה שכמעט והביא לנישול הבת ולאי יכולת  כלכלית לערער .  

רק אמונה של באי כוחה בחובה לערער, הביאה שינוי כה נדיר. זו אמונה שאסור להותיר על כנו פסק דין  כה מעוות, חסר קשר לראיות, אכזרי ושגוי משפטית, הסותר עדות מפורשת ואמינה, של עו”ד מקצועי  אובייקטיבי, שמעיד על הפשעה בלתי הוגנת שיטתית, שכל שיש מאחריה זה בצע כסף. כן, גם רצונו  האמתי והאחרון של הקשיש הובע, מפורשות, בפני ערכאה שיפוטית.  

הרכב הערעור בבית המשפט המחוזי מרכז, בראשות כב’ השופטת ורדה פלאוט ולצדה כבוד השופטים  צבי ויצמן ויעל מושקוביץ, לא אכזב. ההרכב הנכבד שלל לחלוטין את מסקנות פסק הדין של כב’ הש’  נאווה גדיש, פסק דין שטחי וחלקי, שלא התמודד עם שלל ראיות על השפעה בלתי הוגנת, בידוד  הקשיש, כמו גם אמירת המנוח, בפניה, את רצונו האחרון, בקולו. הכל, בגיבוי עדות פרטנית של  עו”ד נטול פניות, שהכיר את המנוח מזה עשרות שנים והעיד, חד משמעית, על השפעה בלתי הוגנת.  

כב’ ההרכב ביטל מייד בתחילת הדיון את מסקנות פסק הדין של כבוד השופטת גדיש ובהסכמת  הצדדים החיל את צוואת ,2015 בה מקבלת השכנה סכום כסף של כ 1,000,000 ,₪ מכספי חשבונות  בנק וכספים שכבר נטלה, לשיטתנו, ממילא. 

חשוב לציין, שהדירה , שכבר נראה שהבת לא תזכה לקבלה, נותרה לבתו של המנוח, כפי שביקש.  

חשיבות רבה רואים הח”מ בהתייעצות עם מומחים בראיות, בחקירה נגדית ובניתוח משפטי נכון, כדי  להציל גם מקרים, הנראים אבודים, כגון מקרה זה והבאת הצדק למימוש מלא.